שיקום ספורטאים

כספורטאים אנו מאמצים את גופנו, במטרה לשפר את הביצועים שלנו. האימונים נעשים לרוב בצורה מבוקרת, המונעת מהספורטאי לחרוג ממגבלותיו הפיסיות.
אולם, מעבר לבקרת האימונים, קיימת שחיקה כתוצאה מן המאמץ. השחיקה גורמת לכאבי ברכיים, לנקעים ולמגבלות בדריכה. כשזה קורה, דרוש טיפול רפואי מיידי המאפשר למטופל להמשיך להתאמן תוך כדי הקלה על הפציעה או הבעיה המגבילה אותו. זוהי "רפואת ספורט".
רוב הפציעות נובעות מחזרות אין ספור על אותה פעילות פיזית. תכנית הטיפול האופטימלית מחייבת היכרות עם סוג הספורט המבוצע, ועם האזורים האנטומיים והמנגנונים המעורבים. בנוסף, המטפל חייב להכיר את האתלט: שיטות האימונים וסביבת האתלט חיוניות לקביעת תכנית הטיפול, כמו גם להערכת הפציעה. סביבת האתלט כוללת בתוכה משתנים כמו באילו סוגי נעליים האתלט משתמש, על איזה משטחים הוא רץ, דיאטה ושינה – והכל חיוני לאבחנה מתאימה ולטיפול נכון בבעיה. כל משטח ריצה גורם לסימפטומים משלו, כמו שנעל לענף ספורט אחד צריכה לספק תמיכה באזורים שונים מנעל אחרת שנועדה לענף ספורט אחר. כמו כן, חשוב לדעת את ההיסטוריה הרפואית של האתלט.

באופן גס ניתן לחלק את פציעות הספורט לפציעות חריפות ולפציעות תת-חריפות:

פציעה חריפה

מתרחשת באופן חד תוך כדי הפעילות הגופנית כתוצאה מחבלה ישירה, נחיתה לא טובה,  שיוני כיוון חד וכו'. דוגמאות לפציעה חריפה הן למשל , נקע בקרסול, שבר באחת העצמות, קרע של רצועה, קרע מלא בשריר ועוד. פציעה חריפה לרוב מחייבת את הספורטאי לחדול מפעילות באופן מידי ומצריכה התערבות טיפולית מוקדמת ככל האפשר.
קיימים מספר סימנים המעידים על פציעה חריפה
• נפיחות
• כאב חד בלתי נסבל
• קושי בנשיאת משקל על הגפה הפגועה
• מגבלה בטווח התנועה במפרק המעורב
• חולשה ניכרת בגפה הפגועה
• עיוות, פריקה או שבר הנראה לעין
• שטפי דם

 

פציעה תת-חריפה

 

נוצרת באופן הדרגתי ואיטי בתוצאה מעומסים מצטברים ואורך זמן. אין הכוונה כאן לפציעה חדה אלא לרקמה שנפגעת כתוצאה משימוש יתר ולאורך זמן ממושך. התנועה שהספורטאי מבצע וחוזר עליה לאורך האימונים והמשחקים, גורמת לשחיקה מצטברת ולכשלים ברקמה. בגלל שפציעה כזו מופיעה באופן הדרגתי ואיטי היא עלולה שלא להיות מאובחנת בזמן, וזמן השיקום ממנה עלול להיות ארוך. לעיתים פגיעה תת-חריפה הופכת להיות כרונית ולחזור ולהשבית את הספורטאי אחת לכמה זמן. דוגמאות לפציעה תת חריפה : שחיקת סחוס או מיניסקוס, קרעים חלקיים בסיבי שריר, נזקים לדיסק הבין-חולייתי, דלקות במפרקים וכו'
קיימים מספר סימנים המעידים על פציעה תת-חריפה:

• כאב חוזר ונשנה במהלך הפעילות הגופנית
• כאב שמופיע בתחילת הפעילות אך מתמתן או נעלם כליל במהלך הפעילות
• כאב עמום בזמן מנוחה
• חום או נפיחות מקומית

 

 

מה עושים במקרה של פציעת ספורט :

כשיש פציעות חמורות, חשוב לדעת מה המטופל עשה בנושא עד שהגיע לטיפול. רבים אינם מכירים ומיישמים את שיטת ה-RICE:
Rest  - מנוחה , Ice – קרח , Compression – לחיצה , Elevation – הרמה.

הטיפול העצמי הראשוני יכול להיות קריטי להחלמה מהירה של האזור הפגוע. כמו כן, חשוב מאד שהחזרה לפעילות הספורט מחדש תהיה איטית והדרגתית. במקרה של פציעות חוזרות, השאלה העולה היא מדוע המטופל לא החלים כיאות, גם אם היה במנוחה תקופה ארוכה. תכופות זה קורה כיוון שהמטופל לא גרם לחיזוק מחדש את השרירים. הניוון מתרחש מהר ואם השריר לא מחוזק מחדש, תהיה רגישות לפציעות חוזרות. רקמה צלקתית גם היא גורמת לנפיחות ולהתקשחות בולטת. צריך לבדוק את אורך הרגליים, כי גם לגורם זה השפעה על פציעות חוזרות (הבדלים באורך הרגליים לא תמיד ניכרים לעין, ואף לא מורגשים בדריכה. רק בדיקות מדויקות מאבחנות בעיה זו). שריר מתוח מהווה גם הוא גורם לכאבים. אי יציבות בתפקוד דורשת לעתים קרובות תהליך של חיזוק, אחרת תיגרמנה פציעות חוזרות ונשנות. בזמן הטיפול, למטופל אסור לעשות שום דבר הגורם כאב. אם המטופל מתעקש להמשיך ולהתאמן בזמן ההחלמה, יש לבנות לו תוכנית אימונים זמנית שלא תערב את פעילותם של החלקים הפגועים בגופו.
אחרי האבחנה, מתחילים ליצור תכנית טיפול, ואם צריך, גם תכנית המשך. אם המטופל בריא לגמרי, חזרה הדרגתית לפעילות היא הכרחית.
קיימת חשיבות מכרעת לבניית תוכנית שיקום עם פיזיותרפיסט ולהתאימה לסוג הפגיעה ולאופי הפעילות הגופנית והעומסים הנדרשים מן הספורטאי. הפיזיותרפיסט יידע כיצד להתקדם בטיפולים, ולהכשיר את הספורטאי לקראת הפעילות הגופנית

 

ליצירת קשר לצורך תיאום טיפול או בדיקה

תומר תירוש 077-4417741 או 052-2814897


חדשות ועדכונים

הוספה למועדפים

NTT - בניית אתרים וניהול תוכן

כל הזכויות שמורות ©

BetaGroup - עיצוב אתרים